החלטה בתיק רע"פ 1861/05

1.        בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית המשפט לענייני תעבורה בירושלים יוחסו לו עבירות של רשלנות, עקיפה בדרך לא פנויה, גרימת נזק ועקיפה כששדה הראיה חסום או מוגבל. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 6.11.2003 נהג המבקש מכיוון ים המלח לירושלים כשלפניו נסעה משאית וביניהם רכב נוסף. בסמוך לנבי מוסא יצא הרכב הנוסף לעקיפה של המשאית והמבקש עשה זאת מיד בעקבותיו, אולם בטרם הצליח לחזור אל נתיב נסיעתו התנגש ברכב בו נהגה עינת אהרוני (להלן: המתלוננת) שנסע בכיוון הנגדי. רכבה של המתלוננת נזרק מנתיבו, פגע בסלעים שבצד הדרך והתהפך, אולם למרבה המזל לא נגרמו לה פגיעות חמורות. רשלנותו של המבקש, כך נטען, התבטאה בכך שיצא לעקיפה בדרך לא פנויה וכן בכך שיצא לעקיפה במקביל לרכב הנוסף בלא שהמתין לסיום העקיפה על ידי רכב זה.

           המבקש, מצדו, טען כי התאונה אירעה בנתיב נסיעתו לאחר שהשלים את עקיפתו, והמתלוננת התנגשה בו בשל מהירות מופרזת בה נהגה.

2.        בית המשפט לענייני תעבורה (כבוד השופט א' טננבוים) דחה את גרסת המבקש כבלתי מהימנה, והרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט ציין כי שני נוסעים ברכב שנסע אחרי רכבו של המבקש העידו כי התאונה התרחשה בהתאם לנטען בכתב האישום. עדויות אלה הינן עדויות מהימנות, כך קבע בית המשפט, בהיותן עדויות ניטראליות שנמסרו מפי מי שיכלו להבחין בהתנגשות נוכח מיקומו של הרכב בו נסעו. לעדויות אלה, הוסיף בית המשפט וקבע, מצטרפת עדותה של המתלוננת שגם אותה מצא מהימנה. בית המשפט הוסיף וציין כי ממצאי בוחן התנועה מוליכים אף הם לדחיית גרסת המבקש, ובין היתר הפנה להימצאותם של שברי זכוכית וראי נהג בנתיב נסיעתה של המתלוננת אשר לדברי בוחן התאונה שוללים את האפשרות כי התאונה אירעה לאחר שהמבקש השלים את עקיפתו. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה רשלנותה של המתלוננת מנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהגותו לבין התאונה. בהקשר זה טען המבקש כי המתלוננת הודתה שנסעה במהירות העולה בעשרה קמ"ש על המהירות המותרת וכן הודתה שלא סטתה לימין הדרך על מנת להימנע מן ההתנגשות. אולם, כך קבע בית המשפט, אין בכך כדי להפחית מאחריותו של המבקש לתאונה שנגרמה עקב עקיפתו הרשלנית. בגזר הדין הטיל בית המשפט על המבקש עונש פסילה בפועל של שמונה עשר חודשים בניכוי שני חודשי הפסילה המינהלית שהוטלו עליו, פסילה על תנאי של שלושה חודשים, וקנס בסך 4,000 ש"ח. בית המשפט ציין כי עונש זה מביא בחשבון את חומרת עבירות התעבורה בהן הורשע המבקש, את העובדה שלחובתו שמונה הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, וכן את הצורך בהרתעה משמעותית של ציבור הנהגים. בית המשפט הוסיף והטיל על המבקש הוצאות משפט בסך 2000 ש"ח, נוכח העובדה שכפירתו בכתב האישום הייתה "כפירת סרק", כלשון בית המשפט, ומכוח סמכותו בסעיף 79 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

3.        המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על הרשעתו ועל חומרת עונשו, אולם ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) קבע כי אין מקום להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית ששמעה את העדים, וכי העונש שנגזר על המבקש מאזן נכונה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לעומת זאת הורה בית המשפט לבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש, בציינו כי על אף שטענות המבקש אינן הגיוניות, מקרה זה אינו ממין המקרים החריגים בהם ניתן לומר שהנאשם ניצל לרעה את הליכי המשפט וגרם הוצאות מיותרות בדרך ניהול הגנתו.

4.        מכאן הבקשה שבפניי, בה מלין המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני תעבורה. המבקש טוען, בין היתר, כי לא היה מקום לייחס מהימנות לשני נוסעי הרכב שהעידו כי ראו את התאונה, נוכח הסתירה העולה בין גרסתם לבין ממצאים בדבר אופן ההתנגשות, ועוד הוא טוען כי רשלנותה של המתלוננת במקרה דנן מנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהגותו לבין התרחשות התאונה. לחלופין טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו הינו חמור ביותר בנסיבות המקרה ואף אינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה הנוהגת במקרים כגון דא.

5.        דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם עולה שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מגדר עניינו הפרטי של המבקש (ראו: רע"פ 9553/04 שבאנה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם); רע"פ 6959/98 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הבקשה שבפנינו אינה מעלה כל שאלה כזו. יתר על כן, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ועוד אוסיף כי מכלול הראיות שפורטו בפסק דינו של בית המשפט לענייני תעבורה אכן מוליך למעלה מכל ספק סביר אל התוצאה המרשיעה. אשר לעונש הפסילה שהוטל על המבקש, עונש זה אמנם אינו קל, אך לא שוכנעתי כי המקרה שבפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים דיון ב"גלגול שלישי" בעניין חומרת העונש (ראו: רע"פ 8997/04 טובה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           מכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה שהגיש המבקש, מה גם שבקשה זו הוגשה היום, כעשרה ימים לאחר שעונש זה כבר נכנס לתוקף.

           ניתנה היום, י"ד אדר א', התשס"ה (23.2.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: